<h1>כל בו סימן נ"ט</h1>
<h2>דף ו.</h2>
שני ימים טובים שחלו להיות בחמישי בשבת ובערב שבת עושין עירובי תבשילין מיום ד' שהוא ערב יום טוב וכתב בעל העיטור ז"ל אף על פי שערב אין לו לאפות מיום ה' לשבת ששבת קרובה התירו שבת רחוקה לא התירו שכח ולא הניח יום ד' מניחו ביום טוב ראשון ומתנה כיצד מניח ערובו ביום ה' ואומר אם היום יו"ט למחר חול למחר אאפה ואבשל לשבת ואיני צריך לערב ואם היום חול ולמחר קדש בערובי זה יות' לי לאפות וכו' במה דברים אמורים בשני י"ט של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה אם שכח ולא הניח ביום ד' שוב אינו מניח אלא סומך על אחרים שערבו לו או מקנה למי שערב כמו שכתבנו או יהיה אסור לאפות ולבשל. וכתב הרמב"ם ז"ל שבזמן הזה שאין אנו עושין יום טוב שני מפני הספק אלא מפני מנהג האבות אין אדם מערב ומתנה לא ערובי חצרות ולא שתופי מבואות ולא ערובי תבשילין אלא הכל מערי"ט בלבד. והגיה עליו הראב"ד ז"ל ואמר שיש בדבריו כעין טעם לא ראינו הגאונים הראשונים שחלקו בדבר זה וכל שכן הוא שהרי הב' חול גמור עתה שהרי אדר ואייר ואלול חסרים הם ואינם אלא יום אחד ר"ח הסמוכין להם אם יאמ' בשני אם אתמול קדש אין בדברי של אתמול כלום יכול לומר ע"כ והרי"ף ז"ל כתב דערובי חצרות ושתופי מבואות דלא הוי אלא בטול רשות על ידי תנאי שרי ביום טוב ראשון של גליות שחל בחמשי אבל לא עירובי תחומין משום דהוי מקנא ביתא ויום טוב שחל להיות בערב שבת לא מערבין לא ערובי חצרות ולא שתופי מבואות ואין צריך לומר עירובי תחומין.
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות ערב שבת אין אופין ואין מבשלין ביום טוב מה שאוכלין בשבת ואיסור זה מדבריהם שלא יבאו לבשל מיום טוב לחול כדי שיאסר להם מיום טוב לשבת ישאו ק"ו מיום טוב לחול לפיכך אם עשה תבשיל מעי"ט שהיה סומך עליו מיום טוב לשבת הרי זה מותר ונקרא ערובי תבשילין. וכתב הרמב"ם שנקרא כן כי כשם שנקרא ערובי חצרות עירוב שנעשה משום היכר שלא יעלו בדעתן שמותר להוציא מרשות לרשות כך זה התבשיל משום היכר שלא יעלה בדעתו שמותר לאפות ביום טוב מה שאינו אוכל בו. והראב"ד ז"ל כתב שנקרא כן שמערב צרכי שבת עם צרכי יום טוב לעשותן יחד. ויש לעיין אם יניח ערובי תבשילין קודם יום טוב שני ימים או יותר אם יועיל לו. ועל זה כתב ה"ר נתנאל ז"ל לחומרא וז"ל ועל ערובי תבשילין אין לשנות מנהג ערב יום טוב בלא ראיה ברורה ואין לנו אלא לשון משנתינו עושה אדם ערובי תבשילין מעי"ט וסומך עליו לשבת וגם הברייתות והתלמוד כך הוא. ועוד כיון דאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל אין כבוד יום טוב בתבשיל שכבר עברה צורתו ואין באותו תבשיל שייך זכרהו מאחר שבא להשכיחו וכן טעמא דכולהו אמוראי לא שייכי אלא עי"ט. ואפילו פת תקנת עזרא היא לאפות מע"ש לערב שבת וכבוד שבת הוא בלחם הפנים לחם חם כיום הלקחו וכל שכן דכל שבת בשר שאינו כשלמים אינו בשר לענין ט' באב ועוד שאינו נכר שהוא עשוי לשם יום טוב. ואף כי הפסוק שהוא אסמכתא לערובי תבשילין את אשר תאפו אפו מכאן אמרו חכמים ז"ל שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל משמע דווקא בעי"ט דכתיב גבי שבת את אשר תאפו ובערב שבת איירי קרא והוא הדין יום טוב שגם הוא קרוי שבת כמו שמצינו גבי הכנה דרבה דדריש מיניה י"ט ושבת ע"כ.
ובשבת מצוה שיעשו המוציא על פת הערוב הואיל ואתעבידא ביה חדא מצוה נעביד ביה מצוה אחריתי תם מצות ערוב ת"ל אמן אמן סלה.
<h2>דף טז.</h2>
עירובי תבשילין שעורן אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים ואין עושין ערוב זה לא בפת ולא בריפות וכיוצא בהן אלא בתבשיל שהוא פרפרת כגון בשר ודגים וביצים וכיוצא בהן ואפילו בעדשים שבשולי קדרה ואפי' שמנינות שעל גבי הסכין שחותכין בה הצלי גוררו ואם יש בו כזית סומך עליו משום ערובי תבשילין תבשיל שאמרו לענין ערוב זה אפילו צלי ואפילו שלוק או כבוש ואפי' דגים קטנים שהדיחן במים חמין שהדחתן זה הוא בשולן לאכילה הרי זה סומך עליהן. זה דעת הרמב"ם ז"ל והרי"ף ובעל העטור ז"ל. אבל הגאון רבי שמעון קיירא והר"ז ז"ל כתבו שצריך לעשות ב' תבשילין הא' לצורך אפיית פת והב' לצורך מעשה בישול כגון שלוק צלי ומבושל ולהחם חמין שכל אלה בכלל בשול הן וקיימא לן אין אופין אלא על אפוי ואין מבשלין אלא על המבושל וכן הוא אומר את אשר תאפו וכו', וכן דעת ר"ת ז"ל שאין אופין אלא על הפת וכשאמרו ב"ה תבשיל אחד ר"ל חוץ מן הפת.
<h2>דף טז:</h2>
וצריך שיהא ערוב זה שמור עד שיאפה כל מה שצריך לאפות ויבשל כל מה שצריך לבשל ואם נאכל הערוב או נאבד קודם לכן אסור לאפות ולבשל אלא מה שהוא אוכל ביום טוב בלבד. וכתב הראב"ד ז"ל שאם אפה ולא בשל או בשל ולא אפה מה שעשה בעוד הערוב קיים מותר לו לשבת והרמב"ם ז"ל כתב שאם התחיל בעיסתו או בתבשילו ונאכל הערוב או נאבד הרי זה גומר וכן כתב ה"ר יצחק ז"ל. המניח ערובי תבשילין כדי שיסמוך עליהן הוא ואחרים צריך לזכות להן על ידי אחר וכשהוא מזכה להם אינו מזכה להם על ידי אשתו ולא על ידי בניו ובנותיו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שהן כידו אבל מזכה הוא להן על ידי בניו ובנותיו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ואפילו הם קטנים שהקטן זוכה לאחרים בדבר שהוא מדברי סופרים וכשהוא מזכה על ידי אחר אומר הוי זוכה לפלוני ולפלוני או לכל בני המקום הזה והוא יענה הן. ואינו צריך להודיע לאלו שזכה להן מעי"ט ובלבד שידעו שזכה להן וערב להן קודם שיאפו ויבשלו ואחר כך יסמכו עליו ויאפו ויבשלו עליו אף על פי שלא ידעו זה אלא ביום טוב. ויש לו לאדם לערב על כל בני העיר ועל כל הקרוב אליה בתוך התחום ולמחר מכריז ואומר כל מי שלא הניח ערובי תבשילין יבוא ויסמוך על שלי. והתירו בעלי הוראה ז"ל לסמוך על ערוב אפילו מי שהניח ערוב ואבד ואף על פי שיש לומר שגלה דעתו כשהניח ערובו שאין בלבו לסמוך רק על ערוב עצמו שהניח מכל מקום יש לדעת שכל אדם דעתו לסמוך על ערוב חברו אם יאבד ערובו ואין בערובו שהניח גלוי הדעת. המניח ערובי תבשילין צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות ערוב. ואומר בערוב זה יותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ביום טוב של מחר לשבת ואם זכה לאחרים אומר לנו ולפלוני או לכל בני העיר הזאת. וכתב ה"ר יצחק ורגילין לומר ולאדלוקי שרגא בברכת ערוב ונראה דאין צריך שבכלל שאר הכנות הוא, ויש כוללין הכל ואומר' ולאתקוני כל מידי.
<h2>דף יז.</h2>
מי שלא הניח ערובי תבשילי' ולא הניחו לו כשם שאסור לו לבשל ולאפות לעצמו כך קמחו ומאכלו אסור ואסור לאחר שהניח לעצמו לבשל ולאפות לזה שלא הניח עד שיקנה לו קמחו ומאכלו זה שלא הניח שנמצא שמבשלו ואופה שלו שהרי קנהו ואם רצה אחר כן יתן לזה שלא הניח במתנה. וכתב הבעל השלמה ז"ל שמי שלא הניח ערובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת ומדליקין לו את הנר דמשום כדי חייו התירו לו ג"כ.
ויום טוב צריך ערובי תבשילין וערובי תחומין אבל לא ערובי חצרות ולא שתופי מבואות אבל ביום הכפורים צריך כל ערוב כשבת. ומערבין בכל אוכל שהוא מותר באכילה ואף על פי שאסור לזה שמערבין לו כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה ולגדול ביום הכפורים שהוא חייב בתענית ואסור לאכול.
<h2>דף יז:</h2>
ומי שלא הניח ערובי תבשילין ובשל ואפה לאכול בו ביום והותיר או שזמן אורחים ולא באו הרי זה אוכל המותר למח' ואם הערים אסור לאוכלו. וכתב הר"ף ז"ל דוקא אם בשל בקדרה אחת לבדה אסור אבל אם מלא קדרה אחת מותר לכתחלה ע"כ ואפשר לומר דוקא לו אבל לאחרים מותר וכן כתב בתשובה שאלה. עבר ובשל ואפה לשבת אין אוסרין זה עליו ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד שאם נתיר למערים יהיו הכל מערימין וישתכח שם ערובי תבשילין. אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת.
